<h1>אגודה מס' ביצה סימן י"ט</h1>
<h2>דף טו.</h2>
זה הכלל כל שניאותין ממנו בחול שולחן ביו"ט. רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביום טוב. היה בדרך ותפילין בראשו או שהיה יושב בבית המדרש ושקעה עליו חמה מניח ידו עליהם עד שיבוא לביתו, ומיירי דמנטרי מכלבי וכותים ולא מנטרי מגנבי, דאי לא מנטרי מכלבים אפילו מונחים אארעא מותר להניחם על ראשו ולהביאו לבית שלא יהיו מוטלים בבזיון כדאיתא בהמוציא תפילין. בתשובת רב צמח בגד שתפרן כותי מערב יו"ט או מערב שבת אסור להביאו ביו"ט כדאמרינן פרק מקום שנהגו דאפילו בחול המועד אין מביאין מבית האומן. ואם שיגר הכותי לישראל ביו"ט או בשבת בגד שניתקן מערב שבת מותר לקבלו, כדאמרינן בפרק אין צדין [לקמן כ"ד ע"ב] דמקבלין דגים אע"ג דאדימי פירות בני יומן, היכא דניצודו מערב יום טוב. וכתב ראבי"ה מתשובה זו יש ללמוד דמותר לקבל כתב מן הכותי בשבת המביא חוץ לתחום ואפילו אותו ישראל המובא בשבילו, ומשום מוקצה ליכא מדשרי פרק אין צדין [שם] דורון לישראל אחר. ומשום שטרי הדיוטות ליכא, דהני מילי שטרי חובות וכיוצא בזה עיין פרק כל כתבי. ואני נהגתי לומר לאחר לקבלו ולקרותו לי אולי יש בו צורך נפש, ואם היה חתום או קשור אני רגיל לומר לכותי אינני יכול לקרותו כל זמן שאינו פתוח.
